נטלי (החברה לשרותי רפואה דחופה בישראל) בע"מ ואח' נ' אמבולנט בע"מ ואח'

החלטה

הבקשה שבפני ובגינה העלו הצדדים טיעוניהם בכתב ואף טענו טיעוניהם במהלך הדיון, היא לדחות את תביעת התובעות על הסף, או להורות על העברת הדיון לבית הדין המוסמך והוא בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בשל חוסר סמכות עניינית.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וכן בטיעוניהם בע"פ בפני, אני סבורה שדין הבקשה להתקבל במובן זה שיש להעביר את התובענה ואת הבקשה לסעד הזמני לבית הדין האזורי בחיפה מנימוקים כדלהלן:

1.על פי כתב התביעה וכן על פי הבקשה לסעד הזמני שהובאה בפני על מנת שאתן בה החלטה, התובעות הן חברות העוסקות במתן שירותי רפואה שונים בפריסה ארצית. הנתבעת מס' 1 הינה חברה הפועלת באזור חיפה והקריות, המפעילה גם כן שירותי רפואה שחלקם חופפים לשירותי הרפואה שמעניקות התובעות. נתבע 2 הינו בעל המניות ומנהלה של נתבעת 1. ואילו נתבעים 3-5 היו בעבר עובדיה של התובעות שעבודתם הופסקה אצלן. יש לציין שעל פי האמור בתגובת הנתבעים למתן צו מניעה זמני, נתבעים 3 ו- 5 עובדים כיום אצל נתבעת 1 ואילו באשר לנתבע 4 לטענת הנתבעים 1 ו- 2 הוא אינו עובד אצלם ולא היה להם עמו קשר מעולם.

2.בקליפת האגוז נטען בכתבי בית הדין של התובעות שהנתבעים 1 ו- 2 באמצעות נתבעים 3 - 5 מחזיקים רשימת לקוחות של התובעות, ובאמצעות רשימה זו שהינה סוד מסחרי, גוזלים את פרנסת התובעות בכך שהם פונים ללקוחות של התובעות על פי הרשימות שבחזקתם, ומשכנעים אותם לעזוב את התובעות ולקבל שירותים מהנתבעים.

3.בין היתר, התובעות מתייחסות למערכת יחסי עובד מעביד שהיו ביניהן ובין נתבעים 3-5, צירפו הסכמי עבודה והתייחסו להתחייבות לשמירת סודיות שהייתה חלק מהסכמי העבודה שמשיבים אלה היו חתומים עליהם.

עילות התביעה הנטענות הן גזל סוד מסחרי והתערבות בלתי הוגנת על פי חוק עוולות מסחריות, עוולות לפי פקודת הנזיקין, ובהן רשלנות וגזל וכן עשיית עושר ולא במשפט. נאמר מפורשות שאין מדובר בתביעה שעילתה מתחום משפט העבודה, ולכן לגישת התובעות הסמכות העניינית היא אך ורק של בית משפט זה.

נאמר, כי עילת התביעה הינה בגין נזקים שגרמו נתבעים 1 ו- 2 בין היתר באמצעות הפעלת נתבעים 3-5 ע"י עשיית שימוש פסול בסודות מסחריים של התובעות – רשימות ופרטי לקוחותיהן – כדי להשיא את רווחיהם של נתבעים 1 ו- 2. עילות התביעה שעומדות לתובעות בגין הפרת הסכמים אשר בוצעו ע"י הנתבעים 3-5 אינן חלק מעילות התביעה שבכתב התביעה, והתובעות לא מבקשות סעד בגין הפרת התחייבויות הנתבעים 3-5 לפי הסכם עבודתם.

4.הנתבעים טוענים שבניגוד לטענות הנ"ל, אזי לאורך כל כתב התביעה והבקשה לסעד זמני עובר כחוט השני כי עילת התביעה האמיתית הינה בקיום יחסי עובד – מעביד בין התובעות לבין נתבעים 3-5, וזאת למרות שאין מחלוקת שאין יחסי עובד מעביד בין התובעות לנתבעים 1-2. ועל כן, הואיל ומהתשתית העובדתית שבכתבי בית הדין של התובעות עולה שעילות התביעה הן בעקבות מעשיהם הנטענים לכאורה של נתבעים 3-5 – עילות של גזל סוד מסחרי ו/או הפרת חוזה, אזי, הסמכות היחודית היא לבית הדין האזורי לעבודה.

5.על פי מה שנקבע בפסיקה סמכות בית הדין האזורי לעבודה אינה נקנית על פי הסעד המבוקש אלא על פי עילת התביעה, ובחלק מהעניינים על פי עילת התביעה וזהות הצדדים. "עילה" פירושו מכלול העובדות המולידות את זכות התובע לקבלת הסעד, דהיינו, סיפור המעשה כפי שמועלה בכתב התביעה ממנו לומדים על העילה, ולאו דווקא מה שמוגדר בכתב התביעה כעילה. (ראה ע"ע ( ארצי) 259/05 א.מ חטיפי העמק בע"מ נ' עפיף בן סלים ח'וטבא).

כך נקבע בע"א 2618/03 פ.או.אס( רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי, כאשר בית המשפט מנתח את סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה המגדיר וקובע את סמכותו של בית הדין לעבודה, וכן מתייחס ומנתח את סעיף 22 לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט – 1999 המקנה סמכות בלעדית לבית הדין האזורי לעבודה בעילה של "גזל סוד מסחרי" שבפרק ב' לחוק הנ"ל.

"בסעיפים אלה נקבע במפורש, כי הקובע לעניין הסמכות אינו הסעד, אלא העילה (ולעיתים גם זהות הצדדים.) אף מסעיפים 24 (א) (2) – (4) לחוק בית הדין לעבודה, בהם לא מופיעה המילה "עילה", עולה ממילא שיסוד הסמכות אינו הסעד אלא קשר מסוים ליחסי עבודה... הנה כי כן סמכותו של בית הדין לעבודה תולה עצמה – כהוראת סעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין לעבודה – לא בסעד אלא במהות: בקיום יחסי עובד ומעביד, ומשנתקיימו יחסי עובד ומעביד, רשאי תובע בבית דין לעבודה לתבוע כל סעד שבית הדין מוסמך ועשוי ליתן. סמכותו של בית הדין לעבודה אינה דומה איפא לסמכותו של בית משפט השלום: סמכותו של אחרון נקבעת על פי הסעד, סמכותו של ראשון נקבעת על פי מהות היחסים בין התובע ... "

אם כן הסמכות על פי העילה ולא על פי הסעד עוברת כחוט השני בפסיקה, וכאמור יש לבחון את מה שנטען בכתב התביעה במסגרת העובדות והנסיבות, ולא על פי מה שהוגדר כסעד ואפילו לעיתים לא כעילה.

ויותר מכך נקבע כי לבית הדין האזורי לעבודה סמכות עניינית בעניין חובת שמירה על סודות מסחריים גם נגד צד שלישי, גם כאשר משני צידי המתרס התייצבו בעלי דין שלא התקיימו ביניהם יחסי עובד ומעביד (ראה ע"ע ( ארצי) 259/05 הנ"ל והפניות לפסיקה שם).

דהיינו, גם כאשר צד ג' אינו צד ישיר ליחסי העבודה והסכסוך, יש מקום וראוי לצרפו כאשר הדבר נחוץ על מנת לברר את הסכסוך בשלמותו.

ספציפית לעניין סעד של צו מניעה הוא עשוי אף לפעול לא רק כלפי הצד לחוזה העבודה אשר יחסי העבודה עמו נסתיימו, אלא אף כלפי צד ג' שאינו צד לחוזה העבודה. גורם שלישי הקשור קשר רלוונטי לסוגיית הגבלת חופש העיסוק ויש כלפיו עילת תביעה הוא צד ישיר בהליכי בתי הדין לעבודה במסגרת האמור בסעיף 24 לחוק הנ"ל.

6.לפיכך, שהגם שב"כ התובעות מנסה שוב ושוב לטעון שהעילה אינה על פי דיני העבודה, אזי מהנסיבות העולות בכתב התביעה, וביתר חדות ופירוט בבקשה לסעד הזמני, העילות הרלוונטיות הינן בגין הפרת הסכמי העסקתם של נתבעים 3-5, ואילו הנתבעים 1 -2 שנטען שנהנו מהגזל המסחרי, על פי הפסיקה לבית הדין האזורי לעבודה סמכות עניינית גם בעניינם.

דווקא גישתו של ב"כ התובעות שיש להשאיר את הדיון בבית המשפט האזרחי שלו הסמכות העניינית, יש בה כדי להכביד ולסרבל, שכן לגישתו יש באפשרות התובעות להגיש תביעה נוספת נגד הנתבעים 3-5 בבית הדין האזורי לעבודה, אולם אין ספק שהתשתית העובדתית הינה אותה תשתית עובדתית.

אין המקרה שבפני דומה לעניין שנדון בע"א 2618/03 הנ"ל שכן שם פוצל הדיון הואיל ובית המשפט קבע שכנגד חלק מהנתבעים אין לבית הדין לעבודה סמכות עניינית, ועל כן באשר לאלה נשאר הדיון בבית המשפט האזרחי. ואילו בעניינו,לאור החלטתי ,לבית הדין האזורי לעבודה סמכות עניינית באשר לכל הנתבעים.

7.הואיל וכך אזי על יסוד הקבוע בתקנה 101 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי וסעיף 79 לחוק בתי המשפט אני מורה על העברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, וזאת הואיל והכלל הוא שבית המשפט לא ידחה את התביעה מקום בו נראה שיש להעבירה לבית המשפט המוסמך.